ארוע מוחי באמצע החיים

התעוררתי בבוקר יום שבת, 4 במרץ 2017, בשעה 4 בבוקר.
וזו היתה תחילת השל הרפתקאה מופלאה, מטרידה, משנה סדרי חיים, מחנכת, מעצבנת, מרגשת לפרקים, מאתגרת ובכלל, הרפתקאה שמשנה את סדרי עולמך.
איך הכל התחיל:
ביום שישי בערב חשבתי שיש לי התחלה של שפעת. כאב מטריד בעורף בצד שמאל גרם לי ללכת לישון מוקדם.
ב 4 לפנות בוקר התעוררתי עם כאב חזק הרבה יותר וקמתי ללכת לשירותים.
למרות מאמתי ללכת ישר, התעקש גופי למעוד לצד שמאל שוב ושוב כמו שיכור. כמי שסיים קורס חובשים שבוע לפני כן, הבנתי שמשהו כאן לא בסדר.
ביקשתי מזוגתי שתחייה שתביא את מד לחץ הדם שלנו ומדדתי את לחץ הדם שלי – 210 על 120! אמאל’ה! ערכים כאלו הם דגל אדום בוהק בכל אנמנזה בקורס.
האחבנה היתה ברורה – CVA, או בלשון ה"עמך" – ארוע מוחי. אבל כאן נכנס ה"אני" והחל להתווכח: “ארוע מוחי? לי? לא יכול להיות, זה חייב(!) להיות משהו אחר. לי לא יהיה ארוע מוחי!”. מייד נתליתי בכאב בשריר הצוואר ושכנעתי את עצמי (בקלות, יש לציין) שזה נראה יותר כמו דלקת קרום המוח. כן, זה בטח דלקת קרום המוח, קצת אנטיביוטיקה, אישפוז קצר וחזרה לשיגרה.
בכל מקרה, זה מחייב פינו מיידי.
"חייביןם לעלות מייד למיון" אמרתי לאשה בקול צרוד, שהלך והצטרד במהירות, והיא, במה שתיארה אחר כך "הפעם הראשונה שלא התווכחתי איתו" אמרה בסדר ומייד ארזנו כמה דברים וירדנו לרכב. בדרך כבר התנדנדתי כהוגן, אבל עדיין הצלחתי להיכנס לרכב בכוחות עצמי.
תוך כדי נסיעה התקשרה האשה למוקד הרפואי שבתורו הזמים אמבולנס, ומכיוון שאנחנו גרים ביישוב מרוחק לקח לו זמן להגיע ולפגוש אותנו באמצע הדרך.
המטרים הספורים מהרכב אל האמבולנס כבר נעשו קשים מדי לרגלי הרועדות ונאלצתי להעזר בחובש.
אל בית החוליםן הגענו במהירות, והבדיקות הראשונות הראו די בברור על ארוע מוחי. ועדיין, ה"אני" סירב לקבל את רוע הגזירה: “מדדתם חום? אולי זה דלקת קרום המוח?, בדקתם?".
לאחר בדיקת ה CT השנייה כבר היה ברור גם לי שאני בעיצומו של ארוע מוחי.
בהתייעצות עם המצנתר הראשי בצפון הוחלט להעברי אותי במהירות לבית החולים בנהריה, ואם יוחלט לצנתר – הרי אהיה במקום המתאים לכך.
כאן פינק אותי גופי בעוד שי לרגל הארוע – ניתן לי כדור לדילול דם לפני שעליתי לאמבולנס שיסיע אותי לנהריה. לקחתי לגימה הגונה מכוס המים שלוותה את הכדור ומייד נחנקתי וכמעט הקאתי את נשמתי במשך שניות ארוכות. את הכדור כבר לא בלעתי. רק למחרת הבנתי מדוע זה קרה…
העברתי לאמבולנס בליווי רופא מרדים – שהיה ב"היכון" להתחיל הרדמה אם מצבי יתדרדר תוך כדי הנסיעה ויכים אותי לצינתור. הנסיעה עברה בשלום בכבישים הריקים של בוקר שבת בגליל והגעתי לבית החולים בנהריה לחודש מהקשים והמאתגרים בחיי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s