בשיווי משקל

דבר הראשון שסימן לי שיש בעייה, באותו יום מר ונמהר, היה שהתחלתי ללכת כמו שיכור בעודי נוטה ליפול שמאלה כל הזמן. והאמינו לי – נטייה שמאלה זה ממש לא אני…
זו תחושה מאד מטרידה להבין שהגוף שלך מכשיל אותך בטסט החיים ומתנהג כשיכור חסר אחריות בלי שתהיה לך שליטה עליו.
בחלוף הימים הסתבר לי שהבעייה הגדולה ביותר שלי היא נושא שיווי המשקל. היא מלווה אותי גם היום, 4 חודשים לאחר האירוע.
בתחילה, הייתי במצב כל כך גרוע שבשום פנים ואופן לא יכולתי לעמוד באופן עצמאי, שלא לדבר בכלל על הליכה. המצב היה כל כך גרוע שגם ישיבה על המיטה הוותה סיכון – שנייה של חוסר תשומת לב ויכולתי למצוא עצמי צונח מהמיטה מטה אל הרצפה.
בכל פעם שניסיתי להתיישב במיטה, נטיתי אט אט, כמו עץ כרות, ליפול לשמאל.
שיפור החל רק לאחר שהתחלתי לבצע תרגילי פיזותרפיה – תחילה בבית החולים ואחר כך בשיקום.
בשבועות הראשונים בשיקום הייתי תלוי לחלוטין בכיסא גלגלים. ארוחות – בכיסא גלגלים. שירותצים, מקלחת – בכיסא גלגלים. טיולים בחוץ – כיסא גלגלים.
רק יתרון אחד היה למצב – תמיד היה לי איפה לשבת! כאשר הגיעו אורחים לבקר, היה מקומי מובטח. נגמרו הכיסאות בחד האוכל? מ’כפת לי!
אט אט, בעזרתן האדיבה של הפיזיותרפיסטיות המדהימות בשיקום, התחיל המצב להשתפר ולאחר טסט מפרך שכלל הליכה של כמה מטרים בלי להגיע אם הכתף השמאלית אל הקיר, קיבלתי רישיון להליכון. עכשיו כבר הייתי נייד הרבה יותר, עצמאי יותר, אבל להיסחב עם הליכון לכל מקום זהו דבר מטריד מאד. הוא רחב מאד ולא ידידותי למשטחים שאינם חלקים לחלוטין.
אין ברירה, עלי להיאבק בחוסר שיווי המשקל עד להבסתו המוחלטת.
לכן, בכל יום, תירגלתי מצבי שיווי משקל, דחקתי בעצמי יותר ויותר וההליכה נעשתה יציבה יותר.
אחת מגולות הכותרת בטיפול היתה ה VR. מהו ה VR? אלו ראשי התיבות של VIRTUAL REALITY, או מציאות מדומה. מסתבר שעמוק עמוק במרתפי השיקום מסתתרת לה קומה שלמה המלאה בחדרים בהם מטפלים בטכנולוגיה חדשנית. אני התאמנתי בשתי עמדות:
הראשונה היתה הליכה על מסוע כשאני רתום לרתמה המונעת ממני ליפול, על גופי במקומות שונים מודבקים חישנים ומולי מסך טלויזיה גדול שעליו מוקרן סרט של שביל. על השביל רואים את מיקום הרגלים שלי ובכל פעם שרגל זזה ניתן לראות זאת על המסך. כעת המפעיל מתניע את המערכת ואני מתחיל ללכת, כאשר המטרה היא להתחמק מכל המכשולים שעל הכביש ולעקוף את כל הפניות – בלי ליפול. נשמע טפשי, אבל למי שאין שיווי משקל זה מאתגר ביותר!
אבל גולת הכותרת היתה הסירה… במרכז החדר במה ועליה משטח עגול. אני רתום למוט מעליי למנוע נפילה. מולי מסך המקרין מפרץ ובו שלטים וסירות. השענות קדימה מאיצה את מהירות ה"סירה" עליה אני עומד, הטייה אחורה האטה והטיית הגוף לימין ולשמאל גורמת הל"סירה" לפנות ימינה או שמאלה בהתאמה. זאת אומרת שאני שולט במהירות וכיוון ה"סירה". המטרה היא לעבור את המסלול המסומן בשלטים ממוספרים בזמן הקצר ביותר. איזה כייף! ברגע שהטיתי את גופי קדימה, החלה ה"סירה" לשוט, אבל ממש! תחושת הגלים היתה אמיתית לחלוטין. גם התנועה במים היתה ריאלית לגמרי. המטפלת שלי שעמדה מאחורי על המשטח (היתה זו הפעם הראושנה שהיא חוותה זאת) התלהסה ממש כמוני. במשך כרבע שעה נאבקתי בגלים ובסירה ויכולתי להם!
כמה ימים אחר כך סיימתי את שהותי בשיקום וחזרתי הביתה.
בינתיים חזר שיוי המשקל לאט לאט לתיקונו, למרות שעדיין ההליכה אינה יציבה לגמרי ולכן פעם בשבוע מגיע אליי פזיותרפיסט כדי לעבוד איתי על שיווי המשקל. יש למה לצפות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s